שם: אמנון דיין
תאריך לידה: 09/11/1976
תאריך לידה עברי
תאריך פטירה: 07/04/2012
תאריך פטירה עברי
מקום קבורה: קיבוץ מלכיה

ואור גדול יזרח עליך

אמנון דיין, בנם של תמר ואילן נולד ב-9.11.1976 ט”ז חשוון התשל”ז, נפטר ב-7.4.2012 ט”ו ניסן התשע”ב

מלאך לבן

מילים: אמנון דיין
לחן: יהודה מזרחי ו”פאפיה”

הייה קשוב עכשיו
פקח נא את עיניך
מלאך לבן ילחש אז באוזניך
תשמע, תראה, תרגיש
תחוש את היותך
ואור גדול יזרח עליך

אני קשוב עכשיו
עיניי אני פוקח
מלאך לבן אותך אלי שולח
נדלק פתאום האור
אפשר לראות את היופי (ת’ יופי)
הוויה של אהבה
כולי אמון ובי תקווה
ריקוד של גוף עם נשמה

עמוד מולך אני אוהב
אהבה גדולה אני חווה
ואור גדול עלי זורח
הגוף רוטט הלב שמח…שמח… שמח… שמח

אמנון

נוני נולד ב-9.11.1976 בניתוח קיסרי בבית חולים הקריה בתל- אביב.
ימים ספורים קודם לידתו, נדרשתי להגיע לבית החולים ולהיכנס לרשימת הנשים הזקוקות למעקב צמוד כי הייתי על תקן “היריון בסיכון גבוה” בגלל סוג דם נדיר ((O- שיש לי, שיכול לגרום נזק לעובר אם דמי מתערבב בדמו.
זמן מה קודם לכן, כשחשבו שאין מנוס וצריכים לבצע החלפת דם תוך-עוברית (פעילות רפואית שטרם הייתה נהוגה בארץ), התכוננתי לנסיעה דחופה לאנגליה לצורך החלפת דם. תוך יומיים היה בידי דרכון שיזו (המזכיר דאז) דאג להשיג עבורי, יהודית הקר כבר ארזה מזוודה כדי ללוותני בנסיעה ולהיות לי אחות צמודה וגם מזוודתי הקטנה כבר הוכנה. עוד אנחנו עם רגל אחת על כבש המטוס, הגיעה הודעה מבית החולים, שאפשר לפרוק מזוודות ולהישאר בארץ כי המצב פחות דחוף משחשבו בתחילה.
ובכל זאת, אחת מבדיקות מי השפיר הראתה שמשהו לא תקין. הרופאים הוזעקו והוחלט על ביצוע ניתוח קיסרי דחוף, שלושה שבועות טרם הזמן הנקוב.
וכך, הובלתי לחדר הניתוח ולידי ד”ר עמי פרסיץ מגרעין “מרום” (הכדוריסטים) למלכיה, הגרעין של אילן. עמי, ליווה אותי לכל אורך ההיריון, ביצע את המעקב אחר העובר והוא גם זה שיילד אותי.
נוני נולד פג (2.300 ק”ג), ועם לידתו הוכנס לאינקובטור שבפגיה מה שאיפשר לי לראותו, להחזיקו ולהיניקו שעות ספורות בלבד מדי יום.
למזלי, האיסורים שחלו עליי נמשכו כשבוע ימים בלבד והתאפשרה דרכנו הביתה, למלכיה.
זוהי תמצית לידתו של נוני.
בגלל האירועים הללו חל איחור בהכנסתו בבריתו של אברהם אבינו ורק כשהיה בן חודשיים זכה ליהדות מלאה תוך שהוא שוכב בחיקו של סבא מנו, הסנדק ליום אחד.

שלושים וחמש וחצי שנים עברו מאז. זכרו, דמותו, רוחו ונשמתו אתי לתמיד.

אוהבת אותך כל כך – אמא

נוני אהוב –
לפני רגע עוד היית בגן / תלתלים זהובים וחיוך ביישן / וכבר נמצא שוב בשער הגן / צח וטהור ערוך ומוכן / האל השומר עם אלפי מלאכיו / מקבל בחום עוד מלאך אליו.
נוני שהיית מלאך עוד בחייך / ובטוב שלך הדבקת אליך / את הבריות מכל דור ודור / מי שהכיר רצה לחזור.
היה בך תבלין מיוחד / ממנו זיכית כל אחד / בפשטות ואמת נקייה / בקבלה ללא תהייה
הילכת כאן בחיפוש תשובות / המסת בדרך כמה לבבות / ובחרת ללכת בשיא האביב / בשקט שלך בחרת נתיב / ודאגת שכולם יסיימו את הסדר / גם עם המהדרין היית בסדר.
אנחנו אוהבים אותך נוני / ותמיד נאהב / פרח אהוב אח זהב
נוח יקר בשלום עכשיו.

אחותך טל

נוני אח אהוב!
כמה הזוי זה שאני כותב לך בפייסבוק, כותב ובוכה…
אני יודע שאתה מסתכל עלינו מלמעלה –
בטח שוכב על איזה ערסל ואין מאושר ממך, רגוע ושליו…
אני יודע שכמעט כל העולם יכול לקרוא את המילים האלה
אז בטוח גם אתה רואה.
אתה חסר כאן לכולנו וכל פעם זה מבעבע ומתפרץ מחדש.
לא יאמן שכשאדם אהוב הולך – רק אז יודעים עד כמה הוא חשוב
ויקר ואהוב וקשה לתאר את הבור שנפער בלכתו וכמה הוא חסר.
אחי – אתה תמיד איתי ותמיד תלווה אותי בליבי ובנפשי.
אוהב ומבטיח לך את הכי טוב לילדים…

אייל

נוני יקר לנו כל-כך
מקסים את כולם ואהוב – איך נוכל להיפרד? ורצינו כל כך להצליח ולהספיק להיפרד. ורצינו עוד הרבה, הרבה יותר לא להיפרד כלל. אז איננו נפרדים, כי אנו מאמינים שאתה ממשיך איתנו, מפיץ עדיין את אהבתך ששפעה תמיד.
אמרת ליסמין וליואב, כשבאו ליהפרד ממך, שימסרו לכולנו שאתה אוהב אותנו – אנחנו יודעים, נוני. אי אפשר היה לפספס ואנחנו אוהבים אותך חזרה מאוד, מאוד כל כך הרבה. אהבה שמקיפה תבל, ארץ ושמים, לשם אתה ודאי הולך כעת. נפגש לך עם אילן ושם ודאי ניפגש כולנו עוד ביום מן הימים. ואיזו חגיגה זו תהיה! בעזרת השמש, כמו שאמרת. אבל בינתיים, נוני, שמור עלינו אם תוכל. לווה את דרכנו כאן עד לשיבתנו, עד שניפרד מן העולם הזה ונצטרף אליך. אנו מצדנו מלווים אותך כעת. ננצור את זכרך, את אהבתך בלבנו תמיד ורק נמשיך – שומרים על אהבת עולמים. שהרי האהבה עזה ממוות – היא ממשיכה גם אחריו ורק גוברת עליו. כמו בשיר:
“Love stronger than death”.
כיצד תוכל להאמין שזרע החיים שצימח זרועות שהושטו ולב שפעם ושפתיים שחייכו ועיניים שבכו – יוכל אי פעם למות?! “האהבה עזה ממוות”, אכן זה כך אנו יודעים זאת הרבה בזכותך, בזכות שלימדת אותנו להניח לכעס ולזעם, שרק מרחיקים וכך לפנות מקום לאהבה שרק מקרבת. ואנו זקוקים כל כך לקרבה שלך, של כולנו.
נוני, הכל כל כך פורח ויפה עכשיו. והיופי הזה מנקר עיניים. ומה שלא נאמר עליך, עלינו, יקטן ולא ניטיב לתאר.
לכן, כלשנותר הוא לומר לך שוב כמה אנחנו אוהבים אותך לתמיד ואסירי תודה על שהתמזל מזלנו לגדול אתך ולצמוח באהבה כה גדולה.
נשיקות וחיבוקים ענקיים

כיתת “יערה”