שם: שרה ביאליסטוק
תאריך לידה: 13/02/1933
תאריך לידה עברי יז’ שבט תרצ”ג
תאריך פטירה: 13/02/2013
תאריך פטירה עברי ג’ באדר תשע”ג
מקום קבורה: מלכיה
לשרה’לה היו עוד המון תוכניות.
הטיול המשפחתי האחרון, היה בעקבות שורשי משפחתו של ביל. יש להניח שבלי הדחיפה של שרה’לה והילדים זה לא היה מתבצע.
שרה’לה היא שארגנה לטיול את ארבעת הילדים: רונית, גליה אילת ויוסי, וגם את בני הזוג.
כשכבר שכבה על ערש דווי בבית החולים, ממש לפני מותה, אמרה שרה’לה לביל:
עוד ימים מספר אצא מבית החולים, ואז נתחיל להתארגן לטיול שורשים נוסף, הפעם עם כל הנכדים.
ביל שאל: ומה עם הטיול לארצות הברית שעליו סיכמנו?
ושרה’לה אמרה: זה לא בִּמקום. נעשה גם את וגם את זה.
ואם שרה’לה אומרת – איך אפשר שלא לבצע?
כך היה תמיד, מיום שביל פגש אותה בנח”ל בגנוסר והאהבה פרחה: נערה קטנת קומה, יפה וצמתה מוטלת על כתפה… תמיד צוחקת, תמיד שמחה, תמיד: הכול בסדר!!! ו…תמיד היא זו שמחליטה.
וגם הפעם, שרה’לה היא זו שהחליטה.
אם למות, אז בדיוק ביום ההולדת – לא לפני ולא אחרי. שיספיקו להגיד לה מזל-טוב.
וכך בשעה מוקדמת של בוקר, ב-13.2.2013, בדיוק כשמלאו לה 80 שנה, עמדו ביל וילדיהם ליד מיטתה, בירכו אותה במזל-טוב ליום הולדתה, ונפרדו ממנה במותה.
פרידה משרה
שרה בשבילנו היא הרבה יותר מחברת מלכיה.
משפחותינו צועדות בנתיב משותף כ-65 שנים.
ביל ואני בחיפה ביחד מגיל 14. שרה וכוכבה בתנועת הנוער בתל-אביב מימי קדם.
הכול עשינו יחד. בתנועה, בהכשרה, בצבא, ובמלכיה. הקמנו משפחות, בנינו ובנותינו התחנכו יחדיו, בנינו קיבוץ, עשרות רבות של שנים.
ידוע ידענו שלכל מסכת ופרשת חיים יש קצה וסוף. אבל לא פיללנו ששרה החזקה והנמרצת, שידעה להתגבר על קשיים רבים, תקטף מאיתנו בחטף.
לבנו עם המשפחה הכואבת והלוואי שנדע להפיק לקחים נכונים ממה שאירע לנו ונדאג לכך שאנו שנותרנו נעזור וניעזר אחד בשני, ונמנע ככל שנוכל את ההפתעות שבדרך.
יהי זכרה ברוך
שלמה ספיר (רבה)
לשרה
את שרה אני זוכר כבר משנת 1948, עת עשיתי את ראשית ימי בתל-אביב. הצטרפתי אז לתנועת הנוער העובד ואחר כך לקבוצת כינרת.
היינו חבורת נערים ונערות, מתכנסים בבית דב הוז, שליד גן מאיר, והיו פעולות רציניות: הרי אנו מתכוננים להקים קיבוץ.
כן, היו רגעי חסד של צחוק, והיו בינינו כאלו שידעו להצחיק. ובין הבנות היית את שרה זו שצחוקה נשמע בקול. צחוקך היה מדבק, והיה כל-כך עמוק, עד כי שילבת רגליך לבל יברח משהו…
השתתפנו הרבה בטיולים, לירקון, למקווה-ישראל וחולון, ואת רכובה על האופניים כמובן, על הרמה.
למלכיה הגענו יחד. בנינו, הקמנו, נשאנו והקמנו משפחות.
וגם במלכיה הגבס הגיע לרגליך, אבל תמיד עם חיוך אופטימי, לוקחת הכול בקלות.
אין ספק, כך אני רוצה לזכור אותך, שרה, עם צמתך הארוכה, לאורך כל השנים. עצוב לי מאוד. יחד עברנו כברת דרך ארוכה מנערות לבגרות ועד זקנה.
יהי זכרך נצור בלבנו.
ידידך חברך
אלי ברושי
אמא יקרה שלנו,
היום את בת 80 ורצינו לאחל לך מזל טוב ולספר לך שלכבוד יום הולדתך נכתבו מילים ותוכננו רגעים
לפרטי פרטים ביומרה ובכוונה להפתיע אותך הפעם בגדול.
ושוב בדרכך השקטה לקחת יוזמה, עשית לנו הפוך על הפוך והפתעת אותנו בגדול.
את דרכך התחלת ביוקנעם, בבגרותך הצטרפת לנוער העובד הלומד ולגרעין למלכיה, שם גם החלה דרכך המשותפת עם אבא.
מלכיה עבורך הייתה קודש הקודשים, דוגמה ואידיאל לחיים, לא חסכת זמן ומילים לספר על האושר
והשמחה שהמקום העניק לך.
אמא יקרה,
אין ספק שאת היית (כמה קשה לדבר עלייך בלשון עבר) אישה מיוחדת, החל מהאופטימיות הבלתי נדלית
שלך, יכולתך להביט תמיד על חצי הכוס המלאה, אהבתך ומסירותך למשפחתך היו ללא גבולות.
בילדותנו ולאורך כל שנותינו, טיולים היו חלק בלתי נפרד מדרכך להעביר אלינו את אהבת הארץ ואהבת
הביחד, ובהמשך הגוזלים עזבו את הקן.
אהבתם, את ואבא, לראות עולם ביחד ואלה היו תקופות של אושר. לאחרונה זכינו בטיול שורשים
משפחתי ששוב איחד את שורותינו, והנה מקץ חצי שנה אנו מוצאים את עצמנו מתכנסים ומאחדים
שורותינו שוב והפעם בעצב גדול.
אנחנו מאמינים שלא סתם בחרת להיפרד ביום חגך.
אוהבים עד אין סוף וכבר מתגעגעים
הילדים ואבא
שרה,
או כפי שכינו אותה שרה-ביל
אשה קטנה
נמוכה
בעלת הסמל המסחרי שלה, הצמה הארוכה
תמיד אופטימית
צוחקת
רואה את חצי הכוס המלאה
אומרת את המשפט: הכל בסדר, אין טענות
המפגשים המשפחתיים
הצחוקים עם הנכדים
ההתעניינות בעיסוקים של כל אחד ואחד
המדידות עד לאן את מגיעה לכל אחד מהנכדים, והמהירות בה הם משיגים אותך.
שרה,
ביום שבת האחרון בו בקרנו אותך, המשכת להיות אופטימית ולצחוק למרות הכאבים שהיו.
הטלפון ביום ראשון מרונית, שכאילו יש הטבה ולאחר מכן הקריסה, הכניסה לניתוח שנמשך ונמשך ואז
הבנו כי העסק לא פשוט ומכאן, לאן שהגענו היום.
שרה,
יום זה הוא יום הולדתך ה-80 ואפשר להתנחם בזה ש-80 שנה חיית חיים נהדרים ללא סבל או לפחות
לא הראית. ראית עולם ומלואו וכעת תסתכלי על העולם של כולנו מלמעלה ותמשיכי לצחוק.
ביל, רונית, גליה, איילת, יוסי והנכדים
יום זה הוא יום קשה לכולנו אך חובתנו להמשיך את צוואתה של שרה והיא, לראות את חצי הכוס המלאה, להיות אופטימים, ליהנות מכל רגע
יהי זכרך ברוך
ניצן
סבתא,
בדיוק היום הייתי אמורה לשבת על המחשב ולהתחיל להכין לך את המצגת לכבוד יום הולדתך ה-80
שתכננו לחגוג בשבוע הבא, ובמקום לשבת על המחשב, קיבלתי טלפון מאמא שכדאי שאבוא להיפרד …
אבל איך אפשר להיפרד ממך סבתא.
לווית אותנו לאורך כל הדרך, לכל אחד נתת תמיד את המקום שלו, הצחקת אותנו בלי סוף, העמדת אותנו
באתגר של לעבור אותך בגובה, ואיך היינו מבסוטים כשהיינו מצליחים.
איך התעניינת בכל פרט ופרט בחיינו, בכל חוויה והרפתקה שעוברת עלינו, תמיד היית כל כך קשובה
וסקרנית לדעת עוד.
אני רוצה להגיד לך תודה. תודה על מה שהורשת לנו, על הסקרנות, על היצירתיות, על האהבה לטייל
בארץ ובעולם, כמו שאת יודעת את החלק הזה אנחנו מאוד אוהבים.
שמחת שיצא לנו לספר קצת על הודו, המקום אליו עדיין לא הספקת להגיע.
סבתא,
תנוחי על משכבך בשלום, בשלווה ובנחת, תדעי שאנחנו פה כל נכדייך מהגדולה ועד לקטנה שומרים
ודואגים גם להורים וגם לסבא ביל. מבטיחים להישאר אופטימיים ומלאי שמחה כמו שאת היית.
אוהבים מאוד ומתגעגעים ושוב אוהבים
הנכדים
